חשיבה עצמאית היא אחד המאפיינים של כיבוד הריבונות העצמית, כחלק מהערך של ריבונות אישית.
כיבוד הריבונות האישית של עצמנו אומר בחינה עצמאית של רעיונות, טענות, נורמות, כללים ואידיאולוגיות שאנחנו נחשפים אליהם, והחלטה עצמאית אילו מהם לאמץ ואילו מהם לדחות. לא לאמץ אוטומטית את מה שאחרים אומרים לנו. זה נכון גם לגבי בקשות ודרישות שאחרים מציגים לנו.
במיוחד חשוב לשים לב לנקודה זו אל מול אנשי סמכות כביכול, כגון הורים, מורים, מומחים, אנשי מקצוע, אנשי ממשל או אנשי דת. חשיבה והחלטה עצמאית משמעותן תמיד לפעול מתוך הכוח העצמי שלנו, כלומר להקשיב לעצמנו כדי לראות מה נכון לנו, ולא לעשות דברים שאנחנו לא באמת רוצים או מסכימים לעשות, אפילו כאשר אחרים אומרים לנו שזה מה שאנחנו "צריכים" או "חייבים" לעשות, או כאשר הם מעבירים עלינו שיפוט שלילי כשאנחנו לא פועלים לפי רצונם. ייתכן שמה שהם אומרים עובד טוב עבורם, אך אין זה אומר בהכרח שזה יעבוד טוב עבורנו. יש לנו אחריות אישית לבדוק זאת בעצמנו. החיים שלנו הם שלנו, וחשוב שנפעל לפי מה שאנחנו מאמינים שנכון לנו ולא לפי מה שאחרים מאמינים שנכון לנו.
כמובן, אין טעם בחשיבה עצמאית אם היא שרירותית. חשיבה עצמאית צריכה לעזור לנו להגיע לידע אמיתי, ולכן להתבסס על חשיבה ביקורתית מבוססת ראיות למען ביסוס האמת. כמו כן, לא בכל תחום אנחנו יכולים להיות מומחים ולהבין לעומק כמו אנשים אחרים, ולכן בהחלט חשוב מאוד לפעול על פי הערך של ענווה, להכיר בכך שאנחנו לא יודעים הכל וגם לא יכולים לדעת הכל, וכדאי לייחס משקל לדעת מומחים שדעתם מבוססת על מערכת הערכים (לא כל מי שמציג את עצמו כמומחה הוא אכן כזה). עם זאת, בסופו של דבר, לכל אחד יש אחריות אישית להבין את הערכים ולאילו מומחים נכון להקשיב.