התגובה הראשונית של הנפש
הנפש אומרת על ההשקפה הרוחנית: זה סיפור נורא נחמד, אבל זאת אשליה, וזה לא באמת עוזר לי. כי אם יהיה לי רע גשמית, אם אהיה חולה או נכה או עני, אז אני ודאי אסבול, ושום דבר לא יוכל להציל אותי מזה.
דבקות בבסיס הרוחני
ובכן, עם כל הכבוד לדעה של הנפש, אני לא מוכן בשום פנים ואופן להמשיך לחיות תחת השקפה כזו לגבי העתיד כי היא גורמת לי להרגיש באופן תמידי (לפחות ברקע) רגשות של מועקה, פחד, ולחץ, כלומר סבל.
"אני עם לסבול — גמרתי!"
מקור: ניסים אמון
מכיוון שאני מתכוון להמשיך לחיות בעולם הזה, המטרה העליונה שלי היא למצוא דרך לחיות ללא סבל נפשי. ואם הנפש שלי יכולה להציע דרך ההשקפה הגשמית רק סבל בטוח, אז אני לא מתכוון להקשיב לה אלא לחפש פתרון לסבל במקום אחר.
ואני יכול להזכיר לעצמי, ולומר לכם, בוודאות מנסיוני עד כה: ככל שאני חושב על ההשקפה הרוחנית ומפתח אותה ומיישם אותה ביומיום, כך אני מרגיש פחות סבל ויותר אושר! ולכן זה מה שאני מתכוון לעשות, למרות הנטייה החזקה של הנפש להתנגד לכך. הנפש מכירה רק את עולמה הצר של ההשקפה הגשמית, בעוד שההשקפה הרוחנית מכירה דברים נוספים, הרבה יותר נרחבים ומעוררי השראה, ולכן אני בוחר להקשיב לה.
ודאות רוחנית במקום חוסר ודאות גשמית
התמקדות בהשקפה הרוחנית ובמישור הרוחני מעניקה לי תחושה של ודאות וביטחון. וזאת בניגוד לתחושה תמידית של חוסר ודאות וחוסר ביטחון שמעורר מרדף בלתי פוסק אחרי סיפוק צרכים גשמיים בלבד. מרדף כזה נידון מראש לכשלון, כיוון שלא תמיד ניתן לספק במציאות הגשמית את כל הצרכים הגשמיים, ולכן הוא מעורר רגשות כואבים של כעס, עצב, לחץ, יאוש, פסימיות, חרדה ודיכאון.
הודאות והביטחון במישור הרוחני באים לידי ביטוי במספר דרכים:
- במישור הרוחני, שום דבר רע לא יכול לקרות לי, הנשמה, כי אני ישות נצחית עם עוצמה אינסופית, שמרגישה רק רגשות נעימים. כל הדברים ה"רעים" לכאורה קורים רק כחלק ממשחק הסימולציה.
- גם הדברים ה"רעים" לכאורה הם לא באמת רעים מבחינה רוחנית. הם בסה"כ אתגרים שנועדו לעזור לי להתפתח, ואני בעצמי, כנשמה, בחרתי אותם לפני תחילת המשחק.
- יש בתוכי את כל האיכויות החיוביות והכוחות הרוחניים כדי להתמודד עם כל אתגר שיקרה במשחק הזה. אין לי ממה לפחד, וממילא בנשמה אין רגשות של פחד, אלא רק רגשות כגון ביטחון ושמחה.
- אבל חשוב מכך: מה שבאמת חשוב במשחק החיים זו ההצלחה הרוחנית, ולא ההצלחה הגשמית. בניגוד להצלחה גשמית, הצלחה רוחנית היא תמיד אפשרית, וזה תלוי רק בי. כל שעלי לעשות הוא לזכור מי אני באמת, הנשמה, וליישם את האיכויות החיוביות. זה דבר שתמיד אפשר לעשות, אפילו במצבי משבר ו"אסון" גשמי.
- אמנם ההצלחה הרוחנית היא מה שחשוב, ולא ההצלחה הגשמית, אך אפשר לומר בנוסף שהצלחה רוחנית מעלה מאוד את הסיכויים להצלחה גשמית (פירוט על כך בהמשך).
התגובה השניה של הנפש
לאחר העמדה הרוחנית הברורה והבלתי מתפשרת הזו שאני אימצתי, עולה בנפש תגובה נוספת, שאומרת (עדיין בלחץ, אבל עם קצת פחות היסטריה) משהו כזה:
אוקי, אוקייייי, בסדררר, הבנתי אותך, אז צריך לאמץ גישה רוחנית. אבל עדיין – מה בפועל נעשה אם יקרו דברים רעים? זה שתאמר לעצמך שזה לא באמת רע רוחנית, זה עדיין לא ימנע מאיתנו כאב וקשיים גדולים מאוד. מה בפועל נעשה אם זה יקרה?? איך נתמודד?? איך נערך לזה?? איך ננסה למנוע את זה עד כמה שאפשר?? כל התאוריות שלך זה הכל טוב ויפה, אבל אני עדיין צריך להתמודד באופן מעשי עם מה שקורה ויקרה, אז מה מבחינת מעשית אני אמור לעשות עכשיו??
להבחין בין אובססיה לבין התעסקות מועילה
יש שני חלקים לתשובה של הנשמה לשאלות האלה של הנפש. החלק הראשון מדבר על הבחנה בין אובססיה לבין התעסקות מועילה. יש אנשים שהנפש שלהם תקועה באובססיביות מוגזמת בחרדה (ולפעמים בפאניקה) ממשהו שעלול לקרות בעתיד. חרדה שאינה מובילה לשום התנהגות שמועילה להם אלא רק הורסת את הסיכוי להתמודדות מועילה.
לדוגמה, יש אנשים שיש להם אובססיה (בעברית: טֵרָדוֹן) לפחד מהמוות שלהם. לשמחתי, את הפחד הספציפי הזה מעולם לא היה לי (בניגוד לפחדים מסוגים אחרים). לא הבנתי מה יש לפחד מהמוות. כבר בגיל צעיר חשבתי על כך, שיש רק שתי אפשרויות. אם יש חיים (של הנשמה או התודעה שלי או משהו כזה) לאחר מות הגוף הפיזי, אז אין מה לדאוג, כי אמשיך להתקיים. ואם אין כלום, כלומר התודעה חדלה להתקיים, אז לאחר מות הגוף הפיזי אני כבר לא אהיה קיים כדי להרגיש צער על חוסר הקיום שלי, או חרטה על מה עשיתי או לא עשיתי, או כל רגש אחר. הפחד שלי תמיד היה לא מהמוות אלא מסבל שעלול לקרות לפני המוות. אבל יש אנשים שהמחשבה על האפשרות של חידלון וחוסר קיום לאחר מות הגוף הפיזי מחרפנת אותם, מכניסה אותם למצב נפשי של חרדה, ואצל חלקם יש אובססיה מזה. וגם כשאני מציג להם את הנימוק ההגיוני לעיל, זה לא עוזר.
דוגמה נוספת – יש אנשים עם היפוכונדריה, כלומר חשש מופרז ממחלות ועיסוק כפייתי בנושא הבריאות. הם מרגישים לחץ גדול מתסמינים פיזיים אפילו שוליים (למשל עייפות, שינוי במשקל או כאב ראש קל), וחוששים כי הם מעידים על מחלה כרונית או סופנית. האובססיה הזו מובילה את חלקם לביקורים תכופים ומיותרים אצל רופאים כדי לקבל אישור לכך שבריאותם תקינה, אולם לעיתים הם אינם מאמינים לרופא ודורשים חוות דעת או בדיקות נוספות. חלקם אפילו חווים חרדה בעת בדיקה רפואית, כך שלחץ הדם שלהם עולה בעת הבדיקה, ותוצאת הבדיקה עלולה לצאת לא תקינה למרות שאין בעיה רפואית אמיתית בפועל.
קל לנו לזהות אובססיה כזו, היתקעות רגשית מסוג כזה, אצל אנשים אחרים, כאשר לנו עצמנו אין חרדה באותו נושא. קשה לנו לזהות זאת כשמדובר בעצמנו.
אם הפחד שלנו הוא אובססיה לא מועילה שתוקעת אותנו, אזי ברור (לפחות מבחינה הגיונית) שהוא לא לגיטימי כבסיס להתנגדות לגישה הרוחנית. לכן הצעד הראשון הוא לבדוק האם הפחדים שלנו הם אובססיה, ולרפא אותם במגוון כלים פסיכולוגיים ורוחניים, ולהמשיך לדבוק בגישה הרוחנית.
לעומת זאת, אם הפחד אינו אובססיה, אלא הוא מבקש שנתעסק באופן מועיל עכשיו בפעולות שמנסות לתת מענה לבעיה פוטנציאלית עתידית, יש מקום להתייחס לפחד הזה, ואתייחס לכך כעת.
להבחין בין מה שבשליטתי לבין מה שלא
אחד העקרונות המרכזיים שנכון לפעול על פיהם הוא להבחין בין מה שבשליטתי לבין מה שלא. כל מה שלא בשליטתי, שאין לי יכולת השפעה עליו, חבל על הזמן להתמקד בו, ובטח שלא מועיל להיות תקוע בחרדה ממנו, במקום להתמקד במה אני כן יכול לעשות.
הנה כמה דוגמאות לדברים במישור הגשמי שאין לי עליהם שליטה:
- האם הבורסה תעלה או תרד
- האם ההתנהלות הכלכלית הכושלת של הממשלה תוביל למשבר כלכלי
- האם הממשלה תחליט להעלות מיסים
- האם למרות שאקפיד על כללי הזהירות בדרכים, תדרוס אותי משאית
- מתי ואיך אמות (אם אני לא מנסה להתאבד)
- הסבר: היו אנשים שהיו קרובים מאוד למוות וניצלו בדרך נס, בין אם במצבי מלחמה, מוות קליני, או שלמרות נפילה גדולה מצוק וחבלות גדולות עדיין ניצלו והבריאו לגמרי. ולעומתם, היו אנשים בריאים שפתאום בלי שום התראה מתו מ"החיידק הטורף" או אפילו משטות כמו שהחליקו באמבטיה, או נמחצו למוות ע"י פסנתר.
לשמחתי, יש הרבה מאוד דברים מועילים שיש לי עליהם שליטה, וגם במישור הרוחני וגם במישור הגשמי-מעשי:
"חיי היו מלאים באסונות נוראיים, אשר רובם לא התרחשו בפועל."
- להזכיר לעצמי שרוב הדברים ה"רעים" גשמית שהנפש שלי חוששת מהם כלל לא יקרו. וגם המעט שאולי יקרו – אני אוכל להתמודד איתם בהצלחה כאתגרים רוחניים שאני, כנשמה, בחרתי בהם מראש.
- לא להיתקע בהתלוננות ובחוסר אונים, אלא להתמקד בכך שאני תמיד מסוגל ליישם את האיכויות החיוביות, ולא משנה מהו המצב הגשמי שאני נמצא בו.
- ליצור ולטפח קשרים טובים ורגשיים קרובים עם הרבה חברים. זה כמובן דבר טוב לעשות בפני עצמו, והחברים גם יוכלו להקל עלי בעת משבר.
- לעשות פעולות מסויימות כדי להיערך מראש למצבי משבר (במידה החלקית שזה אפשרי).
- ללמוד כישורים שיוכלו לעזור לי במצבי משבר.