רגישות לזולת היא אחד המאפיינים של כיבוד ריבונות הזולת, כחלק מהערך של ריבונות אישית.
הכרה בכך שקשה לאנשים לסרב
כפי שאמרנו בדיון על כיבוד הגבולות של עצמנו, לא תמיד קל לאנשים לסרב לבקשה. כאשר אנחנו מבקשים משהו ממישהו, לפעמים הוא עלול להסכים מתוך ריצוי או פחד או חוסר מודעות.
חשוב להבין שיש אנשים שעדיין לא פיתחו מספיק מודעות עצמית ויכולת להקשיב לעצמם כדי להגיד "לא". יש אנשים שנראה כאילו הם מסכימים לבקשה, אך ההסכמה אינה מגיעה מתוך רצון מלא, אלא מכיוון שהם רגילים לפעול מתוך ריצוי של אחרים, על חשבון טובתם האישית, או משום שהם חוששים מההשלכות של אמירת "לא".
אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו, בטעות, עושים משהו למישהו כשהוא לא רוצה את זה לגמרי. ואנחנו לא רוצים שמישהו יסכים לבקשתנו כי הוא חושב שעליו לעשות לנו טובה.
אחריות
מכיוון שאיננו רוצים למצוא את עצמנו במצב בו אנו נתפסים כתוקפן, זאת האחריות האישית שלנו לדאוג לכך שזה לא יהיה המצב.
אמנם זה גם נכון שזאת האחריות האישית של הזולת לשמור על עצמו ולהסכים לבקשתנו רק אם זה באמת מתאים לו, וזה לא התפקיד שלנו לקחת אחריות על בחירותיו ומעשיו של האדם האחר. יחד עם זאת, זה עדיין תפקידנו לנסות לוודא שאנחנו לא תוקפן, גם מתוך אחריות אישית שלנו כלפי עצמנו, וגם מתוך אחריות כלפי מערכת היחסים שלנו עם הזולת, ואכפתיות וחמלה כלפיו.
לפתח רגישות
לכן עלינו לפתח את האינטליגנציה הרגשית שלנו, האמפתיה והרגישות שלנו לאדם האחר. כאשר יכולת זו מתפתחת בתוכנו, אנו יכולים להיות אכפתיים כלפי האדם האחר ולהרגיש מתי הסכמתו עלולה להיות חפוזה מדי או לא אותנטית. אם אנחנו חושדים בכך, עלינו לתת לאדם השני זמן כדי לגלות מה הוא מרגיש ורוצה.
כולנו שמענו את המשפט "לא זה לא". אבל גם "אולי" מצביע על כך שאין בהסכמה נלהבת, ולכן משמעות של "אולי" היא: "לא כך ולא כרגע". יש מגוון דרכים בהן "אולי" כזה יכול לבוא לידי ביטוי, כגון: "לא משנה לי" או "הממממ… בסדר" או "כן" בטון מהוסס ולא נלהב. אנחנו יכולים לפתח בתוכנו את מיומנות הרגישות כדי לזהות במצב כזה שאצל האדם מולנו אין רצון שלם ונלהב, ולכן הדבר הנכון הוא לעצור ולא להמשיך, לטובת כל הצדדים.
במצב כזה של היסוס או הסכמה לא ברורה אצל האדם מולנו, אנחנו יכולים לומר דבר כזה: "אני שמח שהסכמת, אבל אני גם לא מרגיש בטוח לגמרי שאת באמת רוצה ושאת מרגישה בנוח לחלוטין לעשות את זה. חשוב לי מאוד שתסכימי רק אם את באמת רוצה. מה דעתך לקחת קצת יותר זמן לחשוב על בקשתי ולבדוק עם עצמך איך את מרגישה לגבי זה? את לא צריכה לתת לי תשובה ברגע זה, קחי את הזמן שלך. את כמובן לא חייבת להסכים, וזה לגיטימי לגמרי. אם כן תחליטי להסכים, אני מבקש שתשתפי אותי בסיבות שבגללן את רוצה לעשות את זה. זה יגרום לי להרגיש יותר נוח ובטוח לגבי הרצון שלך, ויאפשר לי לפעול ללא דאגות. ועוד משהו שחשוב לי לומר: גם אחרי שתסכימי, עדיין בכל שלב, אם משהו לא מתאים לך, מותר לך להתחרט, וחשוב לי שתעצרי אותי ותגידי לי". המסר הזה אומר לאדם שמולנו שאנחנו רואים אותו, אכפת לנו מרווחתו, וזה חשוב לנו יותר מאשר לקבל מהם הסכמה למה שביקשנו.
תרגיל
חשבו על מצב שבו מישהו הסכים לבקשתכם, אך בהמשך גיליתם שהוא עשה זאת מהסיבות הלא נכונות. למשל הוא לא רצה לאכזב אותכם או חשש להגיד "לא". מה היה המחיר ששילמתם בסופו של דבר על כך? מה אתם יכולים לעשות בעתיד כדי לנסות לאתר מצב כזה ולמנוע אותו?