ביסוס האמת

לבדוק טענות

לטעון טענות זה קל – כל אחד יכול לעשות את זה. אבל להגיע לאמת – זה דורש מאמץ רב. כי העולם מאוד מורכב ומסובך, ואנחנו בני האדם מוגבלים בידע וביכולות שלנו. אנחנו נוטים לכשלים לוגיים, עיוותי חשיבה והטיות קוגניטיביות, ולפעמים זוכרים דברים שלא באמת התרחשו או זוכרים דברים בצורה מעוותת. כדי להגיע לאמת יש צורך בעבודה קשה, חשיבה מסודרת והגיונית, שמבוססת על ראיות.

כאשר מישהו טוען טענה, זה לא בהכרח אומר שהיא נכונה. אנשים טוענים הרבה טענות שגויות. לכן מאוד חשוב לא להאמין באופן אוטומטי ודוגמאטי לטענות, רק כי כך כתוב בספר כלשהו או כי כך המורה אומר או דמות סמכות כלשהי אמרה כמו הורים, רופאים, פוליטיקאים, רבנים, מומחים כאלה ואחרים, או העיתונות וערוצי החדשות. חשוב לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, להטיל ספק ולבדוק את הטענות בעצמנו. חשיבה עצמאית כזו היא חלק מהאחריות האישית שלנו. במיוחד היום, כאשר האינטרנט נגיש למיליוני אנשים, וכל אחד יכול לכתוב שם אתרים שלמים עם טענות שגויות חסרות גיבוי, עלינו ללמוד את הדרכים לבדוק מידע – איזה מידע נכון או לא נכון, אמין או לא אמין.

השאלה המרכזית שעלינו ללמוד לשאול היא: איך אתה יודע שזה נכון? מה הראיות לטענה הזו? איך בדקו אותה? תראה לי ותוכיח לי! נטל ההוכחה היא על מי שטוען טענה ולא על מי שמטיל בה ספק.

עלינו לקבל טענות לא על סמך ניחוש או אינטואיציה, או הרגשה שזה נכון, או אמונה, או תקווה, או כי מישהו אמר לנו. השכל שלנו מאפשר לנו להתגבר על האינסטינקטים הראשוניים האלה ולומר – בואו נבחן את זה לעומק.

למה זה כל כך חשוב? כי אם יש לנו תיאור יותר מדוייק של המציאות ואיך היא פועלת, אנחנו יכולים להצליח לעשות דברים, כגון ליצור טכנולוגיות מועילות ומתקדמות, להצליח בעסקים, להצליח ליצור ולשמר קשרים חברתיים טובים יותר, לרפא מחלות. ובניגוד לכך, אם אנחנו מאמינים בדברים שגויים שלא מתאימים למציאות, ואם אנחנו פועלים על בסיס האמונות האלה, לא נצליח להשיג את התוצאות שאנחנו רוצים, ולפעמים נגרום לעצמנו נזק.

דוגמאות

דוגמה אחת מגיעה מימי הביניים באירופה. כשהיו מגיפות, אנשים לא הבינו מה הסיבה למגיפות, כי עדיין לא היה ידע על חיידקים ונגיפים. אז אנשים המציאו כל מיני סיבות,כגון: זה עונש מאלוהים על חטאים שלהם. על בסיס הסיבות, האלה הם המציאו שיטות שאמורות היו לפתור את המגיפות,כגון להצליף בעצמם בכיכר העיר כדי "לכפר על עוונותיהם". אבל הפעולה הזו גרמה לפצעים בעור, שרק גרמו להם להידבק במחלה ולהמשיך להפיץ אותה.

המצאת שיטות ריפוי שאינן מבוססות על ידע אמיתי, היגיון וראיות אינה נחלת העבר בלבד, ונפוצה גם היום בחלק מהתרופות והטיפולים האלטרנטיביים. אם מישהו לוקח תרופה כלשהי ויום למחרת מרגיש טוב – האם זה מוכיח שהתרופה גרמה לו להרגיש טוב? אולי הוא היה מרגיש טוב גם בלי התרופה? אולי זה צירוף מקרים? ממקרה אחד אי אפשר להסיק שהטיפול באמת עושה את מה שהוא מתיימר לעשות. יש לנו שגיאת חשיבה נפוצה: אם דבר א' קרה לאחר דבר ב', אנחנו נוטים לקפוץ למסקנה ש-א' גרם ל-ב', ושתמיד גם בעתיד א' יגרום ל-ב'. אבל זו קפיצה חפוזה מדי למסקנה. צריך לבדוק את הקשר בין הדברים בדרך הרבה יותר מקיפה ושיטתית ולא להסתמך על דוגמה חד פעמית כזו.

יש שיטה מדעית נרחבת שנועדה לבחון בדיוק דברים כאלה. לדוגמה, לתת לקבוצה של אלף איש באותו מצב רפואי את התרופה, ולקבוצה נוספת של אלף איש עם מצב רפואי דומה לא לתת כלום (קבוצת ביקורת), ולראות האם באמת התרופה עוזרת לזרז את הריפוי בקבוצה הראשונה בהשוואה לקבוצה שנייה, או לגלות שאנשים בשתי הקבוצות נרפאים באותו קצב, מה שמעיד על כך שהתרופה לא עוזרת.

אף אחד לא רוצה לצאת פראייר, לקנות איזה שיקוי יקר או טיפול ממישהו שטוען שהוא ירפא בעיה רפואית, כאשר בפועל זה לא באמת עובד. למרות זאת, בגלל שלא מלמדים אנשים כיצד לבדוק טענות, אנשים מתפתים לקנות טיפולים שאין להם שום השפעה של ריפוי פיסי. לפעמים לטיפולים כאלה יש אפקט פלסבו שגורם להם להרגיש פסיכולוגית קצת יותר טוב – אמנם זה נחמד, אך יש דרכים זולות הרבה יותר להשיג אפקט כזה (כגון דימיון מודרך).

דוגמה נוספת מעולם הפוליטיקה והכלכלה: אם פוליטיקאית טוענת טענה שצריך לחוקק חוק "שכירות הוגנת" שמגביל את בעלי הדירות בהעלאת שכר הדירה כי זה מה שיעזור לשוכרים – עלינו לבדוק האם זה באמת נכון? לא מספיק שאולי זה נשמע הגיוני, אלא צריך לשאול האם יש ראיות ממקומות אחרים שתומכות בטענה הזו, או שמא יש ראיות שתומכות בטענה הנגדית? האם זה נעשה במקומות אחרים בעולם ומה היו התוצאות שם? וגם אם במקום מסויים מצב השכירות טוב יותר, איך אפשר לבדוק שהמצב הזה נובע מהחוק, וזה לא צירוף מקרים אקראי?

מערכות משפט וביקורת

בעבר, אם מישהו טען שהשכן שלו רצח כבשה שלו, ואם רוב הכפר אהב את האיש שטען את זה, היו יכולים מיד לעשות לינץ' על השכן. בימי הביניים היו יכולים לחשוד בכל אשה שהיא מכשפה ולשרוף או להטביע אותה, במיוחד אם הייתה קצת שונה מהנורמה, ולא הייתה לה דרך להוכיח שהיא לא מכשפה.

בהדרגה, אנשים חכמים הבינו שחברה אינה יכולה להתנהל ככה, שאי אפשר להסתמך רק על משהו שמישהו אחד טוען, ולא משנה כמה האדם הזה חשוב או בעל סמכות או אהוב על אחרים. הם הקימו תהליכים ומוסדות שמטרתן לקיים משפט הוגן. המטרה המוצהרת היא לגלות את האמת, לבחון את הראיות, באופן אובייקטיבי ללא משוא פנים ולא על סמך קשרים חברתיים. רואים את הנאשם כחף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת, ומאפשרים לו להציג ראיות שסותרות את הטענות נגדו. רק אם הוכח באופן מספק על סמך ראיות ולא אמונה ושמועות, אז יש מקום להרשיע אותו.

המערכת הזו מאוד לא מושלמת, ופעמים רבות מזכה אשמים ומאשימה חפים מפשע, אבל לפחות היא קיימת ומשפרת את המצב לעומת כאוס מוחלט, ויש תהליך של שיפור מתמיד של התהליכים. לדוגמה, היום בזכות התקדמות המדע והטכנולוגיה, במקרים מסויימים עדות של אדם מתקבלת פחות מאשר ראיות מדעיות כגון חומר גנטי שנמצא בזירת הרצח. זה עוזר להתקרב יותר לראייה נכונה של המציאות.

יש כאן חתירה לאובייקטיביות, לאסוף כמה שיותר מידע, לא להיות מוטה משיקולים לא ענייניים ואינטרסים אישיים, חברתיים וכלכליים, לבחון את העניין בצורה הכי הגיונית שאפשר. זה קיים גם באירגונים גדולים, בהם יש תפקיד "מבקר האירגון". תפקידו לבדוק את התנהלות האירגון לאור המטרות והנהלים – האם עומדים בהם ואיפה חורגים, כדי לשפר את תיפקוד האירגון. ומעל מחלקת הביקורת הפנימית יש גם ועדת ביקורת חיצונית, וגם רגולציה ובית משפט ומבקר המדינה ושקיפות שמאפשרת את העין הביקורתית של התקשורת ושל הציבור, כדי שכולם יוכלו לבחון את הראיות ולתת את דעתם לגבי מקרים של חוסר צדק או התנהלות קלוקלת.

חינוך לחשיבה ביקורתית

כישורים של חשיבה הגיונית וביקורתית ובחינת רעיונות וראיות הם לא דבר שטבעי לנו. אלו כישורים שצריך ללמוד, לפתח ולתרגל. לכן חשוב להנחיל את הערכים האלה בחינוך לילדים מגיל צעיר. לחנך לחשיבה עצמאית וביקורתית, ללמוד איך לבדוק מידע, לא להאמין אוטומטית לסמכות (בניגוד למה שמקובל היום כשהורים ומורים מחנכים ילדים לציית להם), וכן כישורים של חשיבה יצירתית.

חשוב ללמד לא רק אוסף של עובדות שהילדים אמורים לקבל רק כי המורה אמר, אלא ללמד את הדרך שבה התגלו העובדות האלה. כאשר אנשים גילו שטענה מסויימת היא נכונה, היו אנשים אחרים שהתנגדו לטענה הזו. מי שטען את הטענה רצה להוכיח שהיא אכן נכונה, וזה הדבר שחשוב ללמד – איך הם הוכיחו שהיא נכונה. זה מלמד אותנו איך להתייחס לטענות ולמידע, מה יכול להיחשב כעובדה ומהי רק טענה שלא הוכחה או שהופרכה.

העיקרון הזה רלוונטי גם לגבי רכילות, כשילדים בבית הספר מפיצים שמועה על ילד מסויים. ילד ששומע את השמועה צריך לעצור ולומר לעצמו: רגע, האם זה נכון? מאיפה שמעו את זה? מה הראיות שתומכות בזה? האם יש ראיות שסותרות את הטענה?

בעקבות התפתחות המדע והטכנולוגיה, העולם נעשה יותר ויותר מורכב. רק מי שיכול להבין את העקרונות של חשיבה עצמאית, הגיונית וביקורתית שמבוססת על ראיות אמיתיות יוכל לעמוד בקצב ולהשתלב בו. אם אנו שולחים לעולם ילדים מבלי לצייד אותם בכלים אלה, הם יצליחו פחות, יתבססו על שגיאות, ויתפתו לנוכלים, שרלטנים, ופוליטיקאים שמנצלים אותם לרעה.

ענווה

לפעמים עלינו להכיר בכך שלמרות שאנחנו מאוד רוצים לדעת משהו או להאמין במשהו, איננו יכולים לדעת זאת בוודאות. ראו: ענווה.

חשיבה חדה

צפו בסירטון הזה מאת מחבר הבלוג והספר חשיבה חדה: