[מצב טיוטה]
כדאי לשים לב למילים שאנחנו משתמשים בהן כדי לתאר את המציאות, את מה שאנחנו רוצים, את העצירות בדרך.
בתרבות שלנו, אנשים רגילים להשתמש בשפה מחלישה.
לדוגמה, אנשים אומרים: "אני צריך / חייב / מוכרח / אמור לעשות את זה". אבל אף אחד לא אוהב לעשות משהו שמכריחים אותו לעשות. זה יוצר בנו רגש של התנגדות, ורק מקשה עלינו לעשות את הפעולה. במקום זאת, אפשר לבחור בשפה מעצימה: אני בוחר לעשות את זה. גם אם זה משהו שאנחנו לא נהנים לעשות כגון מילוי דו"ח מיסים שנתי, ואפילו נקבל עונש אם לא נעשה אותו, עדיין יש לנו בחירה – לעשות אותו ולסיים עם זה, או לא לעשות אותו ולהסתכן בקבלת עונש. לא תמיד אנחנו אוהבים את כל האפשרויות שיש לנו, אבל תמיד יש לנו בחירה.
עוד דוגמה – אנשים אומרים: "התור / הפקק / מזג האוויר הוא נורא / סיוט / זוועה". כשאנחנו משתמשים בשפה כזו, אנחנו משדרים לרגש שלנו שיש כאן משהו נורא, וזה יוצר בתוכנו רגשות שליליים וסבל נפשי כגון עצבנות, כעס, ייאוש. כלומר לא רק שאנחנו חווים מכשול שהיינו מעדיפים שלא יהיה, אנחנו מחמירים עוד יותר את המצב וגם סובלים רגשית. במקום זאת, אפשר לתרגל לזהות מה נמצא מחוץ לשליטתנו, ולא להתעסק בו אלא בדברים אחרים נעימים. לדוגמה, בזמן שמחכים בפקק אפשר להקשיב למוזיקה או הרצאה מעוררת השראה. כך גם יהיה לנו נעים במקום לא נעים, וגם נשתמש בזמן באפקטיביות במקום לבזבז אותו.
הרעיון הזה קשור לעיקרון "תיאור המציאות באופן נייטראלי" בתקשורת מקרבת.
עוד דוגמה – אנשים אומרים: "אין לי ברירה" אפילו לגבי משהו טוב, כגון גילו את התשוקה והשליחות שלהם בחיים שעושה להם טוב, ואומרים "אני מבינה שאין לי ברירה אחרת… כל פעם שאני בורחת מהייעוד שלי, היקום מביא לי כאפה". אבל כדי להיות בתדר גבוה, חשוב להקפיד לבחור את הניסוחים. "אין לי ברירה אחרת" נשמע מגביל, מכריח, חוסר אונים, תודעת מחסור במקום תודעת שפע. בשביל להיות בתדר גבוה, הניסוח המתאים הוא שתמיד יש לנו ברירה, אבל מועיל יותר לבחור באופציה שתואמת את המהות שלנו.
זה דומה לכך שתמיד יש לנו אופציה לנסות ללכת מחדר אחד לחדר אחר בקו ישר למרות שהקו עובר דרך קיר. אפשר להמשיך לנסות לדפוק את הראש בקיר – אבל זה רק יכאב ולא יועיל. עדיף לבחור באופציה שעובדת ונעימה כמו לעבור דרך הדלת.