גם אחרי שאנחנו מבינים כמה קריטי להיות בתדר גבוה, גם עבור הבריאות הנפשית שלנו וגם עבור זימון הדברים שאנחנו רוצים למציאות שלנו, עדיין זה יכול להרגיש כמו מלחמה יומיומית וסיזיפית, כי המיינד שוב ושוב נגרר לחשיבה ואנרגיה שלילית.
ואני מכיר זאת על בשרי. זאת מלחמה שנלחמתי במשך שנים.
אבל בהדרגה למדתי דברים נוספים והתגבשה אצלי גישה שלאט לאט איפשרה לי להיות בתדר גבוה באופן יותר יציב. למרות שעדיין יש נפילות, הן נעשו יותר נדירות, קצרות, וחלשות, במיוחד אם אני מקפיד באופן יומיומי לפעול ולחשוב נכון. אם אני מזניח, המצב שלי מתדרדר בהדרגה עד שאני חוטף עוד פעם כאפה ואז מתעורר, אבל לפחות אני כבר מבין מה קורה ויכול להתעורר ולטפס החוצה מהבור. הטיפוס החוצה קשה, אבל כל פעם פחות קשה. החוכמה היא להקפיד כל יום, כל שעה, כל דקה, כדי לא להתקרב בכלל לבור. [להוסיף את הסיפור על "חמשת השלבים" עם הבור]